מעגלים רחבים של אנשים נוצרו סביב קרן דולב ז"ל, במהלך חייה כמו בשלוש השנים האחרונות, בהן נלחמה במחלת הסרטן. חברים ובני משפחה, אבל גם ידידים ומכרים לרגע יכולים להעיד על שינויים גדולים, יוצאי דופן שקרו בחייהם בעקבות ההיכרות עם קרן, שכונתה בפיהם "פינקוס". סיסמה אחת נרקמה לאורך הזמן ביניהם: Pinkos – Connecting People.

כמעט שנתיים וחצי לאחר שאובחנה לראשונה במחלת הסרטן בבית החזה, נפטרה קרן מסיבוכים שהובילו לקריסת המערכות בגופה. קרן, שהקיפה את עצמה בחברים ובאנשים מסוגים שונים בתכלית, היתה אשפית של פוקר וקצינה מצטיינת שחלמה להפוך לחוקרת פרטית ולפענח תמיד איך דברים קרו באמת.

קרן דולב נולדה בפתח תקווה ב-27 בפברואר 1980, שם גדלה עד שמשפחתה עברה להתגורר ביבנה, במסגרת פרויקט "בנה ביתך" של צה"ל. ב-1993 עברה המשפחה להרצליה, שם היא מתגוררת עד היום. קרן למדה בחטיבת הביניים "זאב" וסיימה את לימודיה בתיכון "הראשונים" בהרצליה. באוגוסט 1998 התגייסה לצה"ל ויצאה לקורס קצינות שלאחריו שירתה באגף כוח אדם במטכ"ל כקצינת מטה. לאחר שחרורה החליטה לחזור לשירות קבע, הפעם בחיל המשטרה הצבאית, והפכה לקצינת ניהול כלואים בכלא 4. לאחר שהוצע לה לפקד על כלא 400, תפקיד השמור למספר מצומצם של קצינות, החליטה להשתחרר מצה"ל והחלה לעבוד בחברת החשמל. במקביל תיכננה קרן להתחיל לימודים אקדמיים, ואילו חלומה המקצועי נע בין שני קצוות – להיות כלכלנית, מצד אחד, ולהפוך לחוקרת פרטית, מצד אחר לגמרי.

במאי 2004, במהלך מסיבה של חברים, הכירה את מעין רוגל, שהפכה לבת זוגה ולחברת המשפחה. בספטמבר של אותה שנה הפכה קרן לדודה, עם הולדת גל, בנו הבכור של אחיה ליאור. במהלך אוקטובר 2004, בעקבות בדיקת ביופסיה, התגלה אצל קרן בבית החזה גידול סרטני מסוג הודג'קין, סרטן שאחוזי ההחלמה ממנו גבוהים במיוחד. במשך שישה חודשים עברה טיפולי כימותרפיה והקרנות. באוגוסט, עם סיום הטיפול, נסעה לחופשה בתאילנד עם מעין. אל השתיים הצטרפו בהמשך בני משפחתה של קרן. עם שובה מתאילנד, התגלה מחדש הסרטן בגופה. קרן החלה טיפולי כימותרפיה נוספים, ובינואר 2006 עברה השתלה עצמית של מח עצם, מתאי גוף בריאים לתאים הסרטניים. בדיקות הראו כי ההשתלה הצליחה. ב-29 באפריל 2006 ערכה קרן מסיבת ניצחון בפארק הירקון למשפחה, לחברים ולאנשים שליוו אותה בתקופת המחלה ולפניה. חודש לאחר מכן, במאי 2006, קרן התבשרה שהמחלה חזרה. בחודש יולי התברר כי הסרטן התפשט לכבד, וקרן חזרה לטיפולי כימותרפיה. טיפול ב"גמזר", תרופה המיועדת לחולי סרטן, היה אפקטיבי, ונרשמה נסיגה במחלה. ימים ספורים לפני כניסתה של קרן לסדרת טיפולים נוספת, שכללה השתלת מח עצם מתורם שנמצא, נסעה עם בני משפחתה לחופשה קצרה בטורקיה. ב-13 בנובמבר, יום לאחר שובה לארץ, החלה את סדרת הטיפולים האחרונה. ההשתלה מהתורם הצליחה ונקלטה בגופה. במהלך חודש דצמבר 2006 שהתה קרן בהתאוששות. ב-14 בחודש חלה הידרדרות פתאומית במצבה. יומיים מאוחר יותר, ב-16 בדצמבר, קרן הורדמה, ובמשך שלושת השבועות הבאים שהתה ללא הכרה בבית החולים. ב-8 בינואר, בעקבות סיבוכים שגרמה המחלה, קרסו המערכות בגופה.

קרן נפטרה בבית החולים "שיבא" בתל השומר ב-9 בינואר, סמוך לשעה אחת וחצי לפנות בוקר. הלווייתה נערכה למחרת בבית העלמין בהרצליה. קרן הותירה אחריה זוג הורים, יואב, גמלאי של המשטרה הצבאית ועובד בחברה לייבוא חלפים לרכב, וריקי, עקרת בית, ושני אחים, אייל (34), קצין בצבא קבע בדרגת סגן אלוף המשמש יועץ כספי לרמטכ"ל, וליאור (31), מ"פ במילואים בחיל השריון ויבואן של חלקי חילוף לרכב.

מילותיה האחרונות של קרן, אותן כתבה על פיסת נייר בבית החולים, נשמרות בבית הוריה. "כל הזמן בורח אוויר", כתבה קרן להוריה ולחבריה שסעדו אותה גם בשעות האחרונות. "אפשר אפילו יותר חזק. אני מקווה שלא ייפול. משהו נהיה יותר מהיר? תשתדלו כשאני קמה שלא יהיה לי צינור באף", ביקשה. בראש העמוד ציירה צורת לב גדול. בתקופת מחלתה נסעה קרן לשווייץ, כחלק מקבוצה מאורגנת של חולי סרטן ישראלים. בשווייץ הכירו, תמכו זה בזה ונהנו מהחיים למרות המחלה. בסיום הטיול כתבה אחת המשתתפות בספר האיחולים הקדשה עמומה, פרטית מאוד, שיכולה לומר משהו על סוגי הקשרים המפתיעים שנוצרו במפגשים של אנשים עם קרן: "מקווה שזה יעלה חיוך בזיכרון של המחושים הזוהרים בחושך". בעמוד אחר בספר האיחולים, במקום חתימה של מילות תודה או אהבה, נכתב פשוט כך: "משהו כזה רק יותר מצחיק". חברה בקבוצה כתבה לקרן משהו אחר, לא מתבקש, מפליא:

"בהצלחה בחיים".